על סף חתימה: עסקת הענק של רפאל בצ'כיה

רפאל נמצאת על סף חתימה עם צ'כיה למכירת מערכות הגנה אווירית מדגם ספיידר, ומערכות שליטה ובקרה (שו"ב). כך נודע לראשונה לגלובס. בחודשים האחרונים, מאז ששר החוץ הצ'כי פטר מצ'ינקה אישר את המגעים בנושא במסיבת עיתונאים לצד שר החוץ גדעון סער ביולי, חלה התקדמות משמעותית בין הצדדים, תוך שלא מדובר רק במערכות הגנ"א.

● איראן השתלטה על טכנולוגיה ביטחונית אמריקאית. עכשיו היא תעתיק אותה
● במקום הראשון במזרח התיכון: העיר הישראלית שמטפסת בדירוג העולמי

בדיוק כמו במקרה של עסקת מגן אכילס האסטרטגית עם יוון למכירת שלוש מערכות הגנה אווירית תמורת 3.1 מיליארד אירו, העסקה עם פראג צפויה לכלול מערכת שו"ב לאומית חדשה, שתרכז תחתיה את מכלול יכולות ההגנה האווירית ותפותח בהובלת רפאל. העסקאות הללו משקפות כי ההגנה האווירית היוותה בשנה החולפת את תחום היצוא הביטחוני העיקרי של ישראל אשתקד (29% מתוך 19.2 מיליארד דולר), והמגמה צפויה להימשך עד תום 2026.

העסקה שצפויה להניב לחברה הישראלית מיליארדים נוספים, תתווסף למכירת ספיידר לרומניה תמורת כשני מיליארד אירו, שנסגרה לפני כשלושה חודשים. בניגוד לרומניה, לצ'כיה כבר יש ארבע מערכות ספיידר, אבל היא מתבססת על גרסת All in One. כלומר, תצורה שמציעה מערכת הגנה אווירית שלמה הכוללת מכ"ם אינטגרלי, מטען ייעודי אלקטרו־אופטי, מערכת שליטה ובקרה מתקדמת ומיירטים מסוגים פיתון ודרבי, המותקנים כולם על רכב אחד בלבד. מחד, התצורה הזו מהווה פתרון להגנה אווירית אופטימלית להגנת נקודה או כהגנה אווירית על כוחות מתמרנים, ומאידך הצרכים הצ'כיים השתנו בשנים האחרונות - ומכאן הרצון הצ'כי בעסקה האסטרטגית על מערך נרחב יותר.

העסקה עם צ'כיה ב-2021 הביאה אחריה ביקושים רבים

בעסקה הקודמת, מ-2021, ישראל וצ'כיה חתמו על עסקת G2G (ממשלה מול ממשלה) למכירת ארבע סוללות ספיידר תמורת 2 מיליארד שקל (620 מיליון דולר), בצוותא עם מכ"ם MMR של התעשייה האווירית. את אותו מכ"ם MMR תציג צ'כיה במסגרת תערוכת NATO Days הבינלאומית של הברית, שתיפתח מחר (ש') באוסטרבה. ה־EL/M-2084 MMR (Multi‑Mission Radar) הוא מכ"ם נייד תלת־ממדי מתוצרת אלתא, שמספק לא רק את הכיוון והמרחק למטרה, כי אם גם את גובהה, וכך מייצר תצונה אווירית רציפה מול, בין השאר, מטוסים, מסוקים, כטב"מים, טילים ורקטות. הוא מכ"ם רב־משימתי שיכול לשמש לגילוי ועקיבה, בקרת אש, איתור כלים ארטילריים וחישוב נקודת נפילה צפויה.

העסקה מלפני כחמש שנים עם צ'כיה, הייתה הראשונה שבה ישראל מכרה מערכת הגנה אווירית מלאה למדינה בברית נאט"ו, אבל מאז התרבו הביקושים והעסקאות, והתבטאו - מעל הכל - בעסקת חץ 3 לגרמניה ו"מגן אכילס" ליוון. ישנם שלושה הבדלים עיקריים בין חץ 3 לבין ספיידר. בראש ובראשונה, הייעוד: חץ 3 נועד ליירוט טיל בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ואילו ספיידר מערכת הגנה אווירית לשכבות הנמוכות. ספיידר היא מערכת הגנה אווירית מתקדמת, שנמצאת בשימוש מבצעי בכמה צבאות ברחבי העולם, בהם של הפיליפינים ומרוקו, ומספקת פתרונות הגנה אווירית בטווחים שונים ואל מול מגוון איומים אוויריים, לרבות כטב"מים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים לטווחים קצרים. המערכת מיירטת את האיומים באמצעות שתי משפחות של מיירטים מתוצרת רפאל - פייתון (PYTHON) ודרבי (DERBY).

ההבדל השני הוא שספיידר אינה מהווה חלק אינטגרלי ממערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של ישראל, שמתחיל בכיפת ברזל של רפאל בשכבה הנמוכה, קלע דוד של רפאל בשכבה הבינונית, ומעליהן - חץ 2 (בתוך האטמוספירה) וחץ 3 (מחוץ לאטמוספירה) של התעשייה האווירית בשכבות הגבוהות. אי שילובו במערך מקל על היקף ותקנות היצוא שנוגעות אליו, וזה משפיע על היכולת לייצא אותו למדינות אחרות, בדיוק כמו ברק MX של התעשייה האווירית.

100% ישראלית

נדבך נוסף שמקל על מכירת ספיידר, הוא היותה מערכת 100% ישראלית - ללא מעורבות אמריקאית. במקרה של קלע דוד וחץ 3, לדוגמה, במצב שבו ישראל מעוניינת למכור את המערכת למדינה אחרת - נדרש אישור אמריקאי. זאת, משום שארה"ב מהווה חלק משרשראות המימון והייצור של המערכות. כך היה הן בעסקת קלע דוד לפינלנד והן בעסקת חץ 3 לגרמניה. כשעוסקים בספיידר, אין שום מעורבות או השפעה של ארה"ב.

הביקוש הגובר של מדינות מזרח אירופה במערכות הגנה אווירית נובע, כמובן, ממלחמת רוסיה־אוקראינה, אבל שלא כמו בשנים קודמות - הוא לא מושפע רק מהמתרחש בתוך אוקראינה. בחודשים האחרונים חלה מגמת עלייה ברור בזליגת כטב"מים מהמערכה הזו אל מדינות האגף המזרחי של נאט"ו, בהן פולין, רומניה והבלטיות, ומולדובה. את צ'כיה זה מציב בסיטואציה מאוד בעיייתית כי ההגנה האווירית שלה מתבססת על שימוש במטוסי קרב מסדרת גריפן השבדית, טילי כתף RBS מתוצרת שבדיה, ספיידר, ומערכות סובייטיות מיושנות K12 Kub או SA-6. אמנם היא נהנית מאותו מכ"ם MMR שרכשה ב־2021, אבל ניכר שהציוד לא מספיק.

מפעל הרחפנים שהקימה אלביט בסרביה

הגנה אווירית אינה התחום היחיד שבו יש ביקוש למוצרים הביטחוניים של ישראל. נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ חנך אתמול (ה') מפעל רחפנים שהקימה עבור מדינתו חברת אלביט, בצוותא עם חברת "יוגואימפורט SDPR". ווצ'יץ סיפר כי המפעל החדש יעסיק כמאה עובדים, וייצר "את הציוד המודרני מכל" לצבא המקומי. את ההודעה על חניכת המפעל, הוציא נשיא סרביה בעמוד האינסטגרם האישי שלו.

"התוכניות שלנו ענקיות", מסר ווצ'יץ', שציין כי ראשי הנפץ בפרויקט ייוצרו במפעל "קרוסיק" המקומי. "אנחנו מאמינים כי נפתח עם שותפינו הישראלים לפחות שלושה מפעלים נוספים ברחבי סרביה". זהו תוצר של עסקה שלגביה דיווחה אלביט באוגוסט אשתקד, כי "מדינה באירופה" שביקשה שלא להיחשף רכשה מגוון פתרונות הגנה בסך 1.63 מיליארד דולר מהחברה הביטחונית. אותה המדינה המדוברת התגלתה, במהרה, בתור סרביה.

החוזה בין אלביט למדינה, שיימשך על פני חמש שנים, כולל מערכות של רקטות ארטילריות מדויקות לטווח הארוך ומגוון רחב של מערכות קרב אוויריות בלתי מאוישות למודיעין ולתקיפה, בטווחים מבצעיים וטקטיים, כולל רחפנים אישיים. לצד זאת, תספק אלביט גם יכולות מודיעין (ISTAR) מתקדמות, לרבות מערכות COMINT, SIGINT ולוחמה אלקטרונית. בנוסף, יסופקו מערכות לאיסוף ועיבוד מודיעין, מערכות אלקטרו-אופטיות (E/O) מתקדמות, מערכות ראיית לילה, שדרוגים לרכבי קרב ומערכות הגנה. מעבר לכך, אלביט מערכות תספק פתרון כולל לדיגיטיזציה צבאית ותקשורת לשדה הקרב, המבוסס על הדור האחרון של תוכנה וציוד תקשורת מתקדם.

תגובות רפאל ומשרד הביטחון יובאו לכשיתקבלו.