הכתבה מטעם דוקטור אינפו
כמעט בכל משפחה ישראלית יש רגע כזה. מסדרים את ארון התרופות של ההורים ומוצאים, בין טיפות עיניים לקופסת אקמול, אריזה ישנה של אסיוול. אבא אומר שהוא לוקח "חצי כדור לפעמים, כשקשה להירדם". אמא נזכרת שהרופא רשם לה את התרופה לפני שנים, כשהגב נתפס. ואף אחד כבר לא ממש זוכר מתי זה התחיל.
אסיוול, שהחומר הפעיל בו הוא דיאזפאם, הוא אחד השמות המוכרים ביותר בעולם תרופות ההרגעה. דיאזפאם הושק בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, תחת השם המסחרי ואליום, והפך בתוך שנים ספורות לאחת התרופות הנרשמות ביותר בעולם. בישראל הוא משווק בשם אסיוול, בטבליות במינונים של 2, 5 ו-10 מ"ג, ועד היום הוא נרשם לא מעט. אבל מה שהיה מקובל לפני חמישים שנה לא בהכרח מתאים היום, במיוחד לא לבני הגיל השלישי.
ותיקה, מוכרת ועדיין תרופה רצינית
דיאזפאם שייך למשפחת הבנזודיאזפינים ופועל כמו בנות משפחתו: הוא מחזק במוח את פעולתו של GABA, החומר שמרסן את מערכת העצבים. התוצאה היא הרגעה, הפחתת מתח, הרפיית שרירים ולעיתים גם ישנוניות.
העובדה שמדובר בתרופה ותיקה ומוכרת יוצרת לפעמים תחושת ביטחון מופרזת. אנשים מתייחסים אליה כמו אל משהו ביתי ועדין, כמעט כמו תה קמומיל. בפועל, זו תרופת מרשם לכל דבר, עם יתרונות ברורים וסיכונים לא פחות ברורים. העלון לצרכן של אסיוול קובע שהשימוש צריך להיות קצר ככל האפשר, ובטיפול בחרדה לא יותר מכמה שבועות, ועל הרופא לבחון מחדש את הצורך בהמשך הטיפול.
הזנב הארוך של דיאזפאם
מה שמבדיל את דיאזפאם מרוב בנות משפחתו הוא משך השהייה שלו בגוף. זמן מחצית החיים שלו ארוך מאוד, ובנוסף, הכבד מפרק אותו לתוצר פעיל שנשאר בדם זמן רב אף יותר. בפועל, חלק מהחומר עדיין מסתובב בגוף ימים אחרי שנטלתם אותו.
לתכונה הזו יש צד חיובי. ההשפעה יציבה יחסית, בלי עליות וירידות חדות במהלך היום, ולכן יש מצבים שבהם רופאים מעדיפים דווקא את דיאזפאם, למשל בתהליך של הפחתה הדרגתית במינון תרופות הרגעה אחרות. אבל יש לה גם צד מסוכן. כשנוטלים את התרופה יום אחרי יום, החומר עלול להצטבר. אדם שמרגיש מצוין ביום הראשון עלול למצוא את עצמו אחרי שבוע מטושטש, איטי ומבולבל, בלי לקשר בין מצבו לכדור.
לא רק חרדה: שרירים וגמילה
לדיאזפאם יש כמה שימושים מעבר להרגעה. בזכות השפעתו המרפה על השרירים, הוא נרשם לעיתים לתקופה קצרה לטיפול בהתכווצויות שרירים כואבות. זה גם מסביר את האריזה מהימים שבהם הגב של אמא נתפס.
שימוש נוסף, רגיש הרבה יותר, הוא טיפול בתסמיני גמילה מאלכוהול. הפסקה פתאומית של שתייה כבדה וממושכת עלולה להיות מסוכנת ממש, עם רעד, הזיות ואפילו פרכוסים. במצבים כאלה רופאים משתמשים לעיתים בבנזודיאזפינים כמו דיאזפאם, אבל רק במסגרת טיפול רפואי מסודר ותחת השגחה צמודה. זה לא טיפול שעושים לבד בבית, ובשום אופן לא משלבים את התרופה עם המשך שתייה.

צילום: piexl
הגיל השלישי והנפילה בדרך לשירותים
כאן נמצאת אולי הבעיה הגדולה ביותר. אצל מבוגרים הגוף מפרק תרופות לאט יותר, והמוח רגיש יותר להשפעתן. תרופה ארוכת טווח כמו דיאזפאם עלולה לגרום אצלם לבלבול, לפגיעה בזיכרון, לסחרחורת ולחוסר יציבות. השילוב הזה מסוכן במיוחד כשקמים בלילה לשירותים והולכים בחושך. נפילה אחת כזאת עלולה להסתיים בשבר בירך ובאשפוז ממושך.
העלון לצרכן ממליץ לתת למבוגרים מינון נמוך יותר מזה שניתן למבוגרים צעירים. בנוסף, ברשימות מקצועיות המשמשות רופאים גריאטרים בעולם מומלץ, ככלל, להימנע משימוש בבנזודיאזפינים אצל קשישים ככל שניתן. אם אחד ההורים נוטל אסיוול באופן קבוע כבר שנים, זו סיבה טובה לבקש מרופא המשפחה לעבור איתו על רשימת התרופות, בנחת ובלי בהלה.
חצי כדור בלילה, כבר עשר שנים
ומה עם אבא, שלוקח "חצי כדור לפעמים" כדי להירדם? זה אחד הדפוסים הנפוצים והבעייתיים ביותר. תרופה שנרשמה פעם בתקופה קשה הופכת בשקט להרגל, והמרשם מתחדש שוב ושוב בלי שאיש עוצר לבדוק. עם השנים הגוף מתרגל, ההשפעה נחלשת, אבל הניסיון לוותר על התרופה מוביל ללילות קשים עוד יותר. כך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו לבד.
החדשות הטובות הן שאפשר לצאת ממנו. רופאים מלווים לא מעט מטופלים מבוגרים בהפחתה איטית ומדורגת של התרופה, ובמקביל מציעים דרכים אחרות להתמודד עם קשיי שינה ועם חרדה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שהוכח כיעיל לטיפול בחרדה ובנדודי שינה, מתאים לכל גיל. כשיש צורך בטיפול תרופתי ממושך בחרדה, ההנחיות המקצועיות מעדיפות בדרך כלל תרופות מקבוצת SSRI, שאינן יוצרות תלות מהסוג הזה.
מה אסור לעשות
הכלל החשוב ביותר: לא מפסיקים בבת אחת. מי שנוטל אסיוול באופן קבוע במשך תקופה ארוכה עלול לפתח תלות גופנית, והפסקה פתאומית עלולה לגרום לחרדה חוזרת, לנדודי שינה, לרעד ובמקרים קשים לפרכוסים. ההפחתה נעשית בהדרגה, לעיתים לאורך שבועות ואף חודשים, ובתיאום עם הרופא.
לא משלבים עם אלכוהול, ולא משלבים עם משככי כאבים אופיואידיים, כדורי שינה או תרופות מרדימות אחרות בלי אישור מפורש של הרופא. השילובים האלה עלולים לגרום לישנוניות עמוקה ולפגיעה בנשימה. לא נוהגים כשמרגישים עייפות או האטה, וזוכרים שהשפעת התרופה עשויה להימשך גם למחרת.
ועוד דבר אחד שנשמע מובן מאליו, אבל קורה כל הזמן: לא נותנים כדור מהאריזה שלכם לבן משפחה או לשכן "כי זה עזר לי". גם רכישה של תרופות כאלה בלי מרשם, ממקורות לא מוסדרים, היא עבירה על החוק וסיכון בריאותי של ממש.
לפתוח את הארון ולשאול
אסיוול היא תרופה עם היסטוריה ארוכה ומקום לגיטימי ברפואה גם היום. כשהיא נרשמת למטרה ברורה, לזמן קצר ובמעקב, היא יכולה לעזור מאוד. הבעיה מתחילה כשהיא נשארת בארון שנים, בלי שאיש שואל למה.
אז בפעם הבאה שאתם מסדרים את ארון התרופות של ההורים, קחו את האריזה איתכם לביקור הבא אצל רופא המשפחה. שאלה פשוטה אחת, "האם זה עדיין נחוץ?", יכולה למנוע נפילה אחת מיותרת.
הכתבה מטעם דוקטור אינפו