היטל השבחה

תגובה למאמרו של שמאי המקרקעין ניקי פרימו בעניין "שיטת המקפצה"

גם בבית המשפט העליון חלוקות הדעות: עריכת שומה אחת הכוללת את כל התוכניות ("מקפצה"), או עריכת שומה לגבי כל תוכנית בנפרד ("גישת המדרגות"); לשון החוק והצדק החברתי מובילים לבחירה בשיטה הראשונה

כשעל קרקע חלות מספר תוכניות בזו אחר זו, רק התוכניות המשביחות נלקחות בחשבון

גם מי שלא תבע פיצוי בגין ירידת ערך כתוצאה מתוכנית, ישלם היטל השבחה כשיעלה הערך שוב

במינהל סבורים, כי הפחתת דמי ההיתר ל-31% תשאיר את סך התשלומים דומה. המציאות מפתיעה: בכל המקרים בהם יהיה היטל ההשבחה נמוך מ-78.4% מדמי ההיתר הכוללים מע"מ - ירוויחו החוכרים משיטת החישוב החדשה

פסק הדין בהרכב מיוחד בביהמ"ש העליון בהלכת בית הכרם מוביל למסקנה, כי גם בשימוש בשיטת המקפצה יש לעקר כל עליית ערך שאינה נובעת מתוכנית

אין סוף למחלוקות, ולמשל: האם לחשב את שווי זכויות הבנייה ב"מצב קודם" עפ"י השיעור המירבי המותר להפקעה ללא פיצוי, או עפ"י השטחים המיועדים להפקעה עפ"י תב"ע במצב קודם?

"כיום יש להקפיד עם הרשות המפקיעה הרבה יותר מבעבר"

כל פסק דין מינהלי שבא לאחר אישור תוכנית במסגרת הביקורת השיפוטית, המתקן ומפרש את התוכנית, מבטא את הנורמה התכנונית-משפטית

בשאלת השווי הבסיסי של הנכס לתאריך הקובע, השמאי נדרש לעיתים קרובות לשחזר את רמת המחירים שהיתה לפני עשור או שני עשורים

משלא חלק הנישום על עצם החיוב בהיטל, ולא על הכרעת השמאי המכריע, או משאיחר בהגשת הערעור, הוא מנוע מפתיחת "חזית חדשה" בטענות נגד ההיטל, תחת מסווה של פגמים מינהליים שנפלו בהחלטת הוועדה

ההגיון העומד מאחורי תשלום מיסים וההיטלים במועד מכירת הזכויות הינו הגיון בריא של סגירת חשבון, ואילו ההגיון העומד מאחורי תשלום דמי ההיתר נובע מנקודת מבטו של "בעל הבית"

העברת זכויות מן הנאמן אל הנהנה מהווה "מימוש זכויות" לעניין היטל השבחה

לא נסתם הגולל על פרצת תיקון 53 עד לפרסום חוק ההסדרים 2002

נוכח הליקויים הרבים בנוסח החוק לעניין היטל ההשבחה במועצות האיזוריות, ראוי לבחון אותו מחדש

העיכוב בחוק ההסדרים החזיר למעשה לחיים ב-1.1.2002 את תיקון 53 לחוק התכנון והבנייה