תכנון ובנייה

שופטת המחוזי בבאר-שבע, דפנה אבניאלי, הורתה על הריסת יישוב בדואי לצורך הרחבת היישוב "עומר" ■ "דיני התכנון והבנייה מהווים מגבלה על חופש הקניין, ולעתים אף פוגעים בזכויות הקניין של בעלי הזכויות במקרקעין"

ההארכה הנוספת ניתנה בשל מצבם המתקדם של ההליכים מול הוועדה המחוזית ואישור תוכניות השימוש במקום

ועדת הערר דחתה בקשה להיתר בנייה לסוכך זמני לחורף משום שמוצו כל זכויות הבנייה

המערער חכר מהמשיבים שטח מסוים ומסומן מתוך חלקה; כששונה ייעוד החלקה מחקלאות למגורים, התברר שכל זכויות הבנייה שייכות לחלק של המשיבים, ואילו החלק של המערער מיועד לשטח ציבורי * בית המשפט קבע: כוונת הצדדים היתה ליצור הפרדה בין החלקים, ולפיכך המערער אינו שותף לזכויות הבנייה שנפלו בחלקת המשיבים

על החוכר לתת את הדעת להליכי התכנון החלים על חלקתו ולהביע את התנגדותו במועד, אחרת עלול לצאת קרח מכאן ומכאן

המשמעות היא שבעבירות תכנון ובנייה מוסמך בית המשפט להטיל בהליך פלילי קנס של עד פי ארבעה משווי טובת ההנאה, בהליך האזרחי קנס של פי שניים משווי הבנייה, ובמקרים המתאימים את שני הקנסות גם יחד

העותר ביקש שעיריית ת"א תאריך לו את ההיתר לשימוש חורג, ואכן העירייה אישרה זאת. ועדת ערר ביטלה את החלטת העירייה. בית המשפט ביטל את החלטת ועדת ערר, בטענה שלא לקחה בחשבון את כל השיקולים העניינים

השינוי בא על רקע המצב שבו עברייני בנייה מגישים לבית המשפט בקשות רבות לעיכובי ביצוע של צווים, במטרה לדחות את הקץ

בית המשפט המחוזי קבע כי הוועדה המחוזית נתנה החלטה ללא כל הנמקה, וכי הסתמכה על חוות דעת של הוועדה המקומית שניתנה על תוכנית אחרת - ולכן ביטל את ההחלטה

מן הראוי שהמחוקק יקבע סנקציות בחוק, לרבות הטלת קנסות בשל עיכוב הליכים

מרבית היזמים מבקשים לנצל זכויות נוספות השייכות לבניין בנוסף למוקנה בתמ"א 38 - אלא שתוספות אלו אינן פטורות ממס ומחייבות הסכמה פה-אחד

השימוש החורג כה נפוץ עד שההליך הנורמטיבי הפך לחריג; לשימוש נרחב זה השלכות סביבתיות שליליות, והוא מאפשר חבירת אינטרסים בין יזמים וועדות

במהלך הדיון התברר, שאולם כזה פעל במקום במשך 15 שנה ללא רישיון עסק, והוא נסגר רק ב-2006 בעקבות צו סגירה, שהופר על-ידי היזם; המוזיאון פועל באמצעות חברה עירונית השייכת לעירייה

המחוזי שם קץ למחלוקת בשאלה האם אנטנות סלולריות נכנסות לגדר הפטור מהיתר בחוק

רבות נכתב ודובר בתופעת עבריינות הבנייה ובצורך למגרה באמצעות פסיקה דווקנית של בתי המשפט ואכיפה בלתי מתפשרת על ידי הרשויות. ברם, דומה כי גישה בלתי אחידה של בתי המשפט ואכיפה מועטה מרחיקים את קיצה של התופעה

למרות שוועדות מקומיות רבות עדיין דורשות את חתימת המינהל כתנאי להיתר בנייה, קבעו ועדות הערר השונות קבעו לאחרונה כי כאשר אין מחלוקת באשר לזכויות הקנייניות של החוכר בקרקע, אלא מחלוקת כספית או חוזית בלבד, על הוועדה המקומית לדון בבקשה להיתר גם ללא חתימת המינהל