הכתבה בשיתוף קבוצת אסם-נסטלה
בקריית גת, לא רחוק משדות סולאריים שהוקמו בנגב, פועלים קווי הייצור של במבה, טבעול, צבר ועוד עשרות מותגי מזון ישראליים. משם, ומשדרות ומיקנעם, יוצאים מוצרים שנמצאים כמעט בכל מטבח בישראל. לפי נתוני קבוצת אסם-נסטלה, מאז 1 במאי 2026 החשמל שמפעיל את הקווים האלה מגיע כולו ממקורות מתחדשים, וכך גם באתרים הלוגיסטיים, במרכז השירות ובמטה החברה.
בשלב הזה קל להניח שמדובר בעוד הצהרה ירוקה. אבל מפעל מזון הוא אחד המקומות שבהם הצהרה כזאת עומדת למבחן אמיתי, מסיבה פשוטה: הוא לא מפסיק לעבוד בשקיעה. מנהרות ההקפאה ממשיכות לעבוד, חדרי הקירור מחזיקים טמפרטורה בלילה, ומשמרות הייצור אינן מסתדרות לפי שעות אור. צרכן כזה שקונה חשמל סולארי בלבד היה מוצא את עצמו, בשעות הקריטיות, תלוי בתמהיל הייצור הארצי כמו כולם.
לכן הפרט המעניין בהתקשרות של אסם-נסטלה עם חברת האנרגיה EDF power solutions ישראל לרכישת אנרגיה שמיוצרת בשדות סולאריים הוא לא הפאנלים - אלא האגירה: מפעלים שעובדים מסביב לשעון וברמות צריכה גבוהות של חשמל, צריכים לקבל זרם קבוע שאינו עולה ויורד במשך היום.
"רכיב האגירה הוא מה שמבדיל התקשרות תעשייתית מהסדר שיווקי, מפני שהוא מאפשר להזיז אנרגיה שנוצרה בצהריים אל המשמרת שעובדת בשלוש לפנות בוקר", מסבירה טלי גבירצר מנהלת קיימות סביבתית באסם-נסטלה. "הסנכרון בין פרופיל הייצור הסולארי לפרופיל הצריכה של המפעל הוא, בעסקאות מהסוג הזה, עיקר העבודה ההנדסית והמסחרית, ולא הרכישה עצמה".
זה, היא מסבירה, קורה על רקע שינוי עמוק בשוק המקומי. במשך שנים התנהל הדיון על אנרגיה מתחדשת בישראל סביב תשתית ארצית: כמה מגה-ואט מחוברים לרשת ומה המרחק ליעד הממשלתי של 30% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים עד 2030. לפי דוח רשות החשמל, נכון לאוקטובר 2024 עמד ההספק המותקן על כ-6,700 מגה-ואט, כ-42% מהנדרש ליעד, ושיעור הצריכה מאנרגיות מתחדשות הגיע לכ-14%. משרד האנרגיה כבר הודה בפומבי שהיעד לשנת 2025 לא הושג.
ואולם בשנתיים האחרונות נדד הדיון לצד הביקוש. שינויי האסדרה אפשרו למתקנים סולאריים ולמתקני אגירה במתח עליון למכור חשמל ישירות לצרכנים, ורשות החשמל הרחיבה את התחרות במקטע האספקה באמצעות מכרז שאיפשר לספקים פרטיים לרכוש הספק ממנהל המערכת, מתוך כוונה לאפשר מעבר של צרכנים עסקיים נוספים כבר בפברואר 2026. התוצאה היא שורה של התקשרויות בין יצרני אנרגיה לגופים גדולים במשק, בהם חברות טכנולוגיה, נדל"ן מניב, מוסדות ציבור ותעשייה. תעשיית המזון היא המקרה המסובך מביניהם, וגם המעניין.
שדה סולארי משולב אגירה להב / צילום: חברת EDF
מה נעשה בפועל
לפי נתוני אסם-נסטלה, המעבר לאנרגיה מתחדשת חל על מפעל שדרות, מפעל יקנעם, מפעלי קריית גת (בונז'ור, במבה, טבעול וצבר), וכן על מטה החברה, מרכז השירות והמרכזים הלוגיסטיים. בחברה מציינים כי בתהליכי ייצור אנרגיית החשמל היא אחד המקורות הגדולים לפליטת גזי חממה, ומכאן ההחלטה למקד את המאמץ דווקא ברכיב הזה.
חשוב לדייק את מהות המהלך, שכן היא מקור נפוץ לבלבול. החשמל ממשיך לזרום פיזית ברשת ההולכה והחלוקה הארצית, שמנוהלת ללא קשר לזהות הספק. מה שהשתנה הוא ההתקשרות ומקור הייצור: הקבוצה מדווחת על רכישת חשמל ירוק המיוצר בשדות סולאריים בנגב בשילוב אגירה, במסגרת הסכם שנבנה במתכונת ייעודית (Tailor-made) המותאמת להיקפי הצריכה בפועל ולקצבי העבודה של המתקנים.
לפי נתוני החברה, יישום המהלך מפחית כ-30 אלף טונות פליטות פחמן דו-חמצני בשנה.
אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם-נסטלה אומר "תעשייה שרוצה להמשיך לצמוח ולהוביל לאורך זמן חייבת לקחת אחריות גם על האופן שבו היא פועלת ועל ההשפעה שהיא מייצרת. המעבר של אסם נסטלה ל-100% חשמל ממקורות מתחדשים הוא חלק מתפיסה רחבה, שבה קיימות היא מרכיב בלתי נפרד מהאסטרטגיה העסקית שלנו.
אבי בן אסאייג, מנכל אסם-נסטלה / צילום: איציק שוקל
"מבחינתנו, אחריות סביבתית, חדשנות והתייעלות הולכות יד ביד - מהאנרגיה במפעלים, דרך האריזות וחומרי הגלם ועד לצמצום פסולת. כחברת מזון שמוצריה נמצאים כמעט בכל בית בישראל, האחריות שלנו היא להמשיך לצמוח ולהתפתח, תוך צמצום טביעת הרגל הסביבתית ושמירה על המשאבים לדורות הבאים".
מהחשמל אל שאר טביעת הרגל
"חשמל הוא הרכיב שאפשר להסיט בהחלטה מסחרית אחת", מבהירה טלי. "שאר הרכיבים דורשים עבודה איטית יותר, והם מצטברים משנה לשנה בלי כותרות. בתחום האריזות הגענו ליעד שבו 99.5% מהאריזות של המוצרים מתוכננות למיחזור, ובמקביל לצמצום של למעלה מ-800 טונות בחומרי אריזה במקור". ראוי להבחין בין שני הנתונים האלה. הראשון מודד תכנון, והמרתו למיחזור ממשי תלויה בתשתית האיסוף והמיון המקומית, שאינה בשליטת היצרן. השני מודד את מה שהיצרן עשה בפועל, כלומר פחות חומר שנכנס למערכת מלכתחילה.
"בקצה השני של התהליך אסם-נסטלה פועלת על פי מדיניות Zero Waste to Landfill בכל המפעלים, שלפיה כל זרם פסולת ותוצר לוואי מנותב למיחזור, לשימוש חוזר או להשבת אנרגיה במקום להטמנה", היא אומרת. "במפעל מזון זו דרישה תפעולית לא פשוטה, בין היתר משום שחלק מהזרמים הם אורגניים ומתכלים, וכל אחד מהם מחייב פתרון קצה משלו.
"בתחום הלוגיסטיקה נעשה שילוב של שלושה מהלכים: התקנת יריעות סולאריות על משאיות הצי, החלפה הדרגתית לדגמי יורו מתקדמים, והכנסת משאיות חשמליות שמהוות כ-3% מהצי. בהיבט התרמי, עברנו החברה לגז טבעי במערכות התרמיות במפעלי הייצור והפסיקה את השימוש במזוט", אומרת טלי. לדבריה, זהו דווקא הפרט שאולי מורגש יותר מכל השאר מחוץ לשערי המפעל, מפני שהוא נוגע לאיכות האוויר המקומית סביב אתרי הייצור ולא רק למאזן הפחמן של הקבוצה.
לחץ רגולטורי מהאיחוד האירופי
המעבר לחשמל ממקורות מתחדשים בישראל הוא יישום מקומי של מפת דרכים רחבה יותר. נסטלה העולמית פועלת להפחתת פליטות גזי חממה לפי יעדים שאושרו על ידי ארגון Science Based Targets initiative (SBTi), מנגנון האימות המקובל כיום בקרב תאגידים בינלאומיים. לפי נתוני החברה, יעד הביניים הראשון שהוצבה, הפחתה של 20% בפליטות ביחס לשנת הבסיס 2018, הושג בשנת 2025 ואף נעקף, עם הפחתה של 24.52%. יעד הביניים הבא הוא הפחתה של 50% מסך הפליטות עד 2030, לקראת אפס פליטות נטו (Net Zero) עד 2050.
מעבר לשיקולים סביבתיים, יש למהלכים מהסוג הזה היגיון עסקי שקורא הדוחות מזהה בקלות. התקשרות ארוכת טווח לאספקת חשמל ממקור סולארי מקבעת רכיב עלות שבמשק הישראלי היה בעשור האחרון חשוף לתנודות מחירי הגז, לשינויי תעריף ולעדכוני אסדרה. עבור מפעל עתיר אנרגיה, ודאות תעריפית לטווח של שנים היא סוג של גידור, לא רק הצהרה סביבתית. זהו גם ההסבר לכך שרוב ההתקשרויות מהסוג הזה בישראל נעשות מול צרכנים תעשייתיים גדולים ולא מול עסקים קטנים: היקף הצריכה הוא שמאפשר את ההתאמה.
במקביל, הלחץ הרגולטורי סביב פליטות מתהדק. בינואר 2026 נכנס מנגנון התאמת גבולות הפחמן של האיחוד האירופי (CBAM) לשלב שבו יבואנים שמייבאים לאיחוד נדרשים לשלם בפועל עבור הפליטות המגולמות במוצרים, ולא רק לדווח עליהן. בשלב זה חל המנגנון על סקטורים כמו מלט, פלדה, ברזל, אלומיניום, דשנים וחשמל, ולא על מזון. עם זאת, הנציבות האירופית בוחנת הרחבה של תחולתו לסקטורים נוספים ולפליטות עקיפות, ובמקביל גוברות דרישות הדיווח של תאגידים בינלאומיים ורשתות קמעונאיות מספקיהן בשרשרת האספקה. יצרן שכבר מודד, מאמת ומפחית פליטות נמצא בעמדה נוחה יותר כשהדרישה מגיעה.
מה הלאה
בקבוצה מציינים כי הפעילות תימשך בהתאם ליעדי הקיימות הגלובליים של נסטלה, עם השקעה בהתייעלות אנרגטית, הפחתת פליטות וצמצום צריכת משאבים. הקבוצה גם ציינה כוונה לפעול לחיסכון בצריכת המים ולהרחבת המעבר לתחבורה מקיימת, בהתאם למסגרת היעדים הגלובלית.
עבור תעשיית המזון המקומית, השאלה שנותרת פתוחה היא לא אם המודל הזה ניתן ליישום, אלא באיזה קצב יאמצו אותו יצרנים נוספים. התשובה תלויה פחות בנכונות ויותר בשני משתנים חיצוניים: קצב חיבור מתקני הייצור והאגירה לרשת, והיקף התחרות במקטע האספקה. שניהם נמצאים כיום בידי הרגולטור.
אילון וניש, מנכל חברת EDF power solutions ישראל מסר כי "אנו שמחים לספק חשמל ירוק לחברת אסם, מהחברות המובילות במשק הישראלי, בכוונתנו להרחיב את פעילותנו בעתיד הקרוב לשורת חברות וגופים נוספים במשק הישראלי שאימצו אסטרטגיה סביבתית ברת קיימא".
הכתבה בשיתוף קבוצת אסם-נסטלה
כתבות
ני"ע
