בית משותף

נציגות הבית המשותף ברחוב סוקולוב 66 ברמת השרון תבעה מאנשים לצאת מהבניין ולשלם דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה למפקח על רישום מקרקעין. הנתבעים טענו כי למפקח אין סמכות לדון בתביעה לדמי שימוש והמפקח קבע, כי מאחר והוסמך לדון בתביעה נגד הסגת גבול, הוא מוסמך לדון בכל דבר הנובע מכך, לרבות דמי שימוש ראויים

ביצועו של פרויקט פינוי בינוי דורש הסכמה של כל בעלי הדירות במתחם הקיים ללא יוצא מן הכלל. אולם, מה הדין במקרה שבו בעל דירה שנתן את הסכמתו לפרויקט ואף חתם על הסכם, מסרב במועד הפינוי לפנות את דירתו? חוק הדייר הסרבן לא נתן מענה למקרה מעין זה

אדם רכש מחסן בבית משותף. המחסן מהווה יחידה רישומית נפרדת ואליו הוצמדו זכויות הבנייה על גג הבניין. הגישה היחידה למחסן היא מחצר הצמודה לדירה של אחד השכנים, אשר סירב לאפשר גישה אל המחסן- בית המשפט העליון חייבו לאפשר את המעבר, אך רק בשעות מסוימות..

תקציר בבניין משותף התנגדו שכנים להרחבת דירת שכן אחר בבית משותף, שביקש לבנות ולהוסיף מרפסת. בהחלטה נועזת של המפקחת לרישום מקרקעין בעכו, עידית וינברג, נדחתה ההתנגדות כי הוכח שאין לתובעים עילה סבירה להתנגד ונפסק כי הנתבעים יכולים לבנות את המרפסת גם אם אין להם הרוב הדרוש. תיק מספר:47/10 גורי אברהם ואחרים נגד יאיר פדאל.

דיירי הקומה העליונה בבתים משותפים רשאים לעיתים מכח תב"ע קיימת להרחיב את דירתם על ידי בניית חדר יציאה על הגג. קורה שמימוש זכות זו מתנגש עם כוונות דיירי הבניין האחרים לממש את זכויותיהם לבנות על הגג מכח תמ"א 38

הקושי הראשוני (והאקוטי) בהוצאתו לפועל של פרויקט פינוי-בינוי הוא בדרישה לקבלת הסכמה של כל בעלי הדירות במתחם. חוק הדייר הסרבן אשר תוקן לאחרונה מציע פתרון חלקי בלבד לטיפול בקושי זה - ופסק דין חדש מדגים זאת

תקציר: חברת חפציבה מכרה בשעתו חלקים מבניין לדואר ישראל, והצמידה את הגג של הבניין לזכויות דואר ישראל. חפציבה שמרה על זכותה לבנות בניינים נוספים אותם מכרה לגורם אחר. בית משפט קבע כי הצמדת גג הבניין אין פרושה כי זכויות בנייה שנוצרו במשך הזמן על החלקה שייכות לדואר ישראל.

המערערת הינה בעלים של דירת קרקע וכן דירת גג בבניין שנבנה ע"י אביה. האב התחייב להחכיר לרוכשים דירות, והשאלה היא האם לחוכרי הדירות יש זכות ברכוש המשותף, כגון חצר וגג. העליון קבע כי החצר תשמש רכוש משותף ואילו הגג שייך למערערת, על בסיס התנהגות רבת שנים

המערער הינו בעל דירה בבניין וכתוצאה משריפה בדירתו, ניזוק רכוש משותף. חברת ביטוח של הנציגות תבעה את הדייר/חברת הביטוח שביטחה את דירת הדייר על נזקים. בית המשפט המחוזי הסכים עם פסק הדין של בית משפט השלום וקבע כי הנציגות הייתה מוסמכת לתבוע את הנזקים

המערערים הינם בעלים של דירות בבניין בת"א שנבנה בשנת 1963. לטענת המערערים, בשנת 1963 ולאחר מכן בשנת 1966 הוקצו חלק מהחניות בבניין למערערים והוצאו מהרכוש המשותף על ידי מי שהיו הבעלים של דירות בבניין. לימים המשיבים רכשו דירתם מבלי לדעת על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי כל עוד ההחלטה לא רשומה בספר החלטות או לא רשומה הערת אזהרה כלשהי בגין החניות, אין הוא מחייב צד ג' שלא ידע

תקציר: הקושי העיקרי ואולי המשמעותי ביותר במימוש תמ"א 38 טמון בצורך בקבלת הסכמת דיירי הבניין לביצוע הפרויקט. לצד קושי זה מצוי קושי נוסף, בדמות התנגדויות שכנים המתגוררים בבניינים סמוכים.

ביהמ"ש העליון דן לראשונה בסכסוך מתוקף תמ"א 38, וקורא למחוקק לפעול לשנות את החקיקה הקיימת כך שתעניק מענה לכשלים הקיימים

הנתבעים השכירו חלק מגג הצמוד לדירתם לרשת סלולארית. האנטנה בתחילה הוקמה על חלק מהגג שהיה רכוש משותף, והוזז אל הגג הצמוד לדירת הנתבעים. בית המשפט דחה תביעת דיירים אחרים באותו בניין להסרת האנטנה ולדמי שימוש

הערפל סביב שאלת כפיית בניית דירות חדשות במסגרת תמ"א 38 על מיעוט שמתנגד לא הוסר בפסק דין חדש, ויש צורך בחקיקה כדי לעודד את תוכנית חיזוק המבנים

התובעים הם בעלי בית צמוד קרקע הצמוד לבית הנתבע. הדירות רשומות כבית משותף. הנתבע בשעתו רכש את דירתו מרשות הפיתוח, וכן רכש את זכויות הבנייה העתידיות ואת הגג של שתי הדירות. התובעים מתנגדים שהנתבע יבנה דירות נוספות על הגג - בית המשפט דחה את התנגדותם

מה צריכה לעשות חברת ניהול של בית משותף על מנת לקבל פטור ממע"מ בגין כספים ששולמו לה על-ידי הדייריים ואשר מועברים על-ידה לצדדים שלישיים? בית המשפט העליון מחדד