את הפירמידות היה יותר קל לבנות: 10 המכות של הבנייה העצמית

לא מעט ישראלים שהגשימו את החלום האולטימטיבי לבית עם גינה התעוררו ביום שאחרי, ואפילו לפניו - וגילו שהבית לא ממש דומה להדמיה שצייר האדריכל, שהחור בארנק גדול בהרבה מהמתוכנן, ואולי שגם בן-הזוג כבר לא נשאר לצידם ■ פרויקט מיוחד

החלום הכל-ישראלי כולל תמיד, לפחות אצל אלה שעוד לא טעמו מהחוויה, בית עם גינה. זו הרי מהותה של שיטת "בנה ביתך": קונים מגרש במושב או בישוב עירוני-קטן, ומתחילים לפנטז. הוא רוצה מרתף גדול שיהיה בו מספיק מקום לשולחן ביליארד, מחסן לאופניים ומקום להעמיד גריל-גז ועמוד כדורסל בחצר; היא רוצה חדר שינה עם נוף, מטבח גדול שאפשר בקלות לפתוח בו שולחן ל-12 ומרפסת שאפשר לחלוץ בה נעליים עם בוץ. או להיפך.

הצרות מתחילות, כמו תמיד, במעבר בין הפנטזיה למציאות, או יותר נכון: בניסיון להגשים אותה. אלה עשר המכות של הבנייה העצמית, וכמה טיפים ממי שכבר גרים בבית שלהם - חלקם אפילו מוכנים לעשות זאת שוב.

ויש גם שורה תחתונה: אחרי שבונים, ונכנסים, בדרך כלל שוכחים את התלאות. גם אם ליקויי הבנייה והכשלים בתכנון מעיבים על השמחה, צריך לזכור שגם בדירה קנויה יש עיכובים, עלויות בלתי צפויות וליקויים שהקבלן מנסה להתחמק מהאחריות ביחס אליהם. כמו שאמרו לנו יפעת ואביב, שמכרו בית שהקימו בגן יבנה וכבר חושבים על הבית הבא שיבנו: "אנחנו מעדיפים לבנות ושזה יהיה קרוב ככל הניתן לחלום, מאשר לקנות מוכן".

העצה הכי חשובה: להתאזר בסבלנות. עצה נוספת: קיראו את "המדריך לבנייה עצמית", שנכתב תוך כדי בנייה ומתאר שלב אחר שלב.

סחבת וביורוקרטיה

קבלנים ויזמים מתלוננים לעתים קרובות שהביורוקרטיה בארץ מסובכת עד שהיא מוציאה את כל החשק - ואת כל הכדאיות - להשקיע פה. האם זה כך גם למי שבסך הכול בונה בית פרטי סטנדרטי, בלי חריגות מיוחדות? מסתבר שצער שממש כן. מידת התסבוכת תלויה, כך מסתבר, בוועדה המרחבית שאליה שייך הישוב שבו בונים.

כדי לקבל היתר בנייה מהוועדה המרחבית לתכנון ובנייה, צריך להגיש שרטוט של המגרש, חתום בידי מודד מוסמך וכמובן תוכניות מפורטות של הבית, ועליהן חתימות ואישורים של פיקוד העורף (שבודק שהממ"ד ייבנה לפי התקן), של מינהל מקרקעי ישראל, של הרשות המקומית, של חברת החשמל, של בזק ושל הוט. יש מקומות שדורשים אפילו אישור ממכבי האש גם עבור בית פרטי, וכן הסכם עם מטמנה לפינוי פסולת הבניין, והסכם עם מעבדה לבדיקת הבטון, וכמובן מהנדס בניין מוסמך שחותם על התוכניות וגם דו"ח ביסוס קרקע.

לעתים האדריכל או הקבלן אוספים חלק מהחתימות בשביל הרוכש, ולמרות זאת, מעידים הבונים, מדובר בכיתות רגליים מתמשך ושעות של המתנה בתורים שונים ומשונים.

רות גוטשל, אדריכלית בעלת ניסיון בתכנון וביצוע של בתים פרטיים, אומרת שאחת הבעיות היא שיש חוסר אחידות מאוד גדול בדרישות בין ועדה לוועדה, והן גם משתנות כל הזמן. "לאחרונה, למשל, קק"ל הוציאה הוראה שאסור לעקור עצים לצרוך בנייה, אבל אין שם מי שיאשר את זה. או לדוגמה, בחלק מן המקומות צריך אישור לבניית בריכת שחייה, אבל אין מישהו במשרד הבריאות שמאשר את זה.

"אנחנו הגשנו לוועדה תוכנית, קיבלנו הערות על התוכנית ואז הפקידה שנתנה לנו את ההערות יצאה לשמירת הריון", מספרים דקלה וחיים בן יעקב, שבנו בית במושב עזריה שבשפלה. "הגשנו את התיקונים למחליפה שלה, ולה היו עוד תיקונים, הגשנו שוב לזו שחזרה, ואז היא יצאה בינתיים לחופשת לידה... כל התהליך לקח יותר משנה".

מה עושים בינתיים?

"אנחנו חיכינו, אבל אני מכירה אישית אנשים שפשוט התחילו לבנות לפני שאישרו להם את התוכניות. לא היתה להם ברירה, כי עד שהתוכניות מאושרות משלמים שכר דירה ולפעמים גם משכנתא על המגרש".

נעמה וסיון, שמתחילים בקרוב לבנות בית בישוב קהילתי בעמק יזרעאל, מספרים שאצלם הסחבת התחילה עוד לפני שקנו את המגרש: "נרשמנו חודש לפני המכרז של מינהל מקרקעי ישראל, ואז המכרז עצמו נדחה והתקיים רק באוגוסט במקום בינואר, ואחריו הבטיחו שתוך שלושה-ארבעה חודשים תהיה תוכנית פיתוח לכל השכונה, וגם זה התעכב מעל שנה. כל המערכת הזו עובדת מאוד לאט - אנחנו אפילו לא יודעים איפה בדיוק זה תקוע, את מי להאשים".

ולפעמים המציאות עולה על כל פיליטון של קישון. "לצורך הבנייה לקחנו משכנתא שהיתה במשותף של בנק ושל חברת מגדל", מספרת דקלה בן יעקב. "צריך ללכת למינהל כדי שהם ישעבדו את הנכס לטובת המשכנתה, אבל השם היה ארוך ולא נכנס להם במשבצת במחשב אז אמרו לנו 'אי אפשר'. ברצינות. היינו לחוצים בזמן בגלל שהצעת המחיר בבנק טובה רק לעשרה ימים. התחילו ויכוחים וזה הגיע עד ליועצת המשפטית שלהם".

גוטשל: "אני פוגשת אנשים שמיואשים מהביורוקרטיה, אבל בתור מי שיושבת בוועדה אני רואה שגם האנשים הם לא שיות תמימות - משנים את דעתם ואז יוצא שהבנייה לא תואמת את מה שתכננו, מקבלים דו"ח, צריכים להגיש שוב תוכנית. אם חושבים על הכול מראש, חוסכים הרבה בלגן".

תכנון לפי פנטזיות

בית משלכם הוא כר נרחב לפנטזיות שעליהן חלמתם תמיד: דלתות הזזה בסגנון יפני, ג'קוזי זוגי רומנטי בחדר ההורים (אף אחד לא באמת ממלא אותו - זה יקר, רועש ולוקח המון זמן), חלון בתקרה, ועוד ועוד.

הבעיות מתחילות כשצריכים להתאים את הפנטזיות של בני הזוג זה לזה, לתנאי המגרש ולמציאות התכנונית והכלכלית.

בהרבה ישובים מטילים גם מגבלות שונות על העיצוב, כמו חיוב לבנות גג רעפים, שיש הטוענים שכלל אינו מתאים לאקלים הישראלי. נעמה וסיון: "אצלנו במגרש הנוף נמצא בחזית האחורית ורצינו שהסלון והמטבח יפנו אחורה, אבל אז הממ"ד יוצא בחזית וזה אסור בישוב שלנו... כל זה דורש התפשרות בתכנון. אבל אחרי הכול, תהליך התכנון דווקא היה חוויה חיובית. לפני שהחלטנו לבנות חיפשנו בתים קנויים וכל פעם נתקלתי בכל מיני בתים שלא מצאו חן בעיני. החלק הטוב - לבקש את מה שאני רוצה".

גוטשל: "הפנטזיה נשברת כבר בשלב רשימת הצרכים. אנשים בדרך כלל רוצים שלושה חדרי שינה, חדר הורים וחדר עבודה, וסלון רחב - וכל זה ב-130 מטר. אין אפילו בית אחד שזה לא קרה לי. תמיד צריכים לבנות כמה עשרות מטרים יותר ממה שתכננו, מה שמעלה את המחיר".

בשלב התכנון, היא אומרת, הפנטזיות עובדות לשני הכיוונים: "מצד אחד, אנשים הם מאוד פרקטיים, אולי אפילו יותר מדי, ומוותרים על העיצוב, ולא חושבים למשל איך הבית ייראה מבחוץ. ומצד שני, גם נורא נורא נסחפים אחרי אופנות ואחרי מה שרואים במגזינים".

לדוגמה?

"מבקשים להכניס את האמבטיה לחדר השינה של ההורים, או לעשות קיר זכוכית. בעיתון זה מצטלם מצוין, אבל בעיתון אין סאונד ולא מראים איך זה באמת עובד שמישהו מתקלח והשני עוד ישן. אני לא מסוגלת לתכנן דברים כאלה. דוגמה אחרת, אנשים אוהבים לאחרונה לרצף באבן, או עושים חיפוי לבנים במטבח, וזה אחד החומרים הכי גרועים כי כל דבר נספג בו ונשארים כתמים. למשפחה עם ילדים זה פשוט לא מתאים. או ג'קוזי שאנשים לא מפעילים יותר מפעם אחת, או מרפסות בקומה העליונה, שאף אחד לא באמת עולה אליהן עם הקפה. לא חושבים עד הסוף על הפרקטיות".

נעמה וסיון מזכירים מהצד של הבונים, כי באמת לא תמיד מה שהדייר רוצה, הוא הדבר הנכון: "צריך לקחת אדריכל שסומכים עליו ושיהיה בעל ניסיון, וכדאי להיות פתוחים ולשמוע כי בעל מקצוע יודע יותר ממך. מצד שני, חשוב שגם בעל המקצוע לא יהיה מקובע".

גוטשל: "יש כיום נטייה ירוקה, אבל רק בבתים שאין בהם מגבלת תקציב אפשר להכניס את זה כי הרבה מהמערכות הירוקות הן מאוד יקרות. למשל, מערכת של תאים פוטו וולטאים דורשת גג ענק ועשר שנים עד שההשקעה מחזירה את עצמה. או מיחזור מים מהמזגנים להשקיה - זה דורש משאבות יקרות וכו'. מעבר לזה, מצחיק אותי שמישהו עם בית של 700 מטר אומר שיש לו 'בית ירוק'. בבית כזה, טביעת כף יד הפחמנית שלך באטמוספירה לא יכולה להיות ירוקה רק בגלל דברים כמו חומרי הבניין והצבע, עוד לפני שדיברנו על החימום והקירור. אם היית בונה בית חצי בגודל - היית הרבה יותר ירוק".

לקחים ומסקנות: לחשוב איך הבית יראה מבחוץ ולא רק מבפנים, לזכור שתכנון הבית הוא תהליך, לזכור שהבית צריך להיות גם פונקציונאלי ולא רק יפה; לזכור שהוא צריך להתאים לאנשים שחיים בו - מה שמתאים לשכנים לא בטוח שמתאים לכם ולאורח החיים שלכם.

עלויות לא צפויות

גם כשמחפשים דירה, נהוג לומר שצריך להניח שהתקציב יגדל ב-10%-15% בהשוואה לתקציב הראשוני שהוגדר, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבניית בית. כל המרואיינים לכתבה זו, בלי יוצא מן הכלל, סיפרו על פער - גם של עשרות אחוזים - בין התקציב שתוכנן מראש לבין העלות הסופית של הבנייה, גם אם התקציב תוכנן בקפידה, ואפילו אם השאירו מרווח ביטחון.

הסיבות מגוונות: מעליית חומרי הגלם (בשנים האחרונות בעיקר מחירי הברזל), ועד תיאבון שמתפתח בהדרגה לכלים סניטריים מיוחדים ולמערכות קול מתוחכמות בסלון ובחדר השינה, כי "אם כבר בונים, אחר כך לא נחצוב שוב בקיר להכניס את הרמקולים".

יפעת ואביב פריידין-רוט, שבנו בגן-יבנה, מספרים: "אנחנו לקחנו את זה בחשבון מראש ושמנו בצד מעל 150 אלף שקל לטובת העניין, ועדיין היו הפתעות. לדוגמה, הקבלן שלקחנו בונה רק אמבטיות ולא מקלחות, אז הוא שם לנו ברז רק למילוי אמבטיה, והתקין אותו דווקא בצד הרחב של האמבטיה. גילינו את זה אחרי שכבר היתה קרמיקה, כך שצריך היה לפרק את הקרמיקה, למשוך עוד צינור לצד השני, לסדר שם ברז נפרד למקלחת ולהדביק קרמיקה מחדש - נחשי מי שילם על הטעות".

דדיה: "לקחנו משכנתה קטנה מאוד והיא כמובן לא הספיקה, אז לקחנו עוד - כי ההחלטה היתה שממשיכים. יכולנו לעצור ולגור כמו בשפרעם, בלי מטבח ובלי טיח חיצוני, אבל החלטנו להיכנס לבית כמו שצריך. כמובן שיש תוספות ויש מה לשפר. ואם נרצה, נחליף מטבח בעוד חמש או שבע שנים".

גוטשל לא מתרגשת: "גם בתקציב של החתונה לא עומדים בדרך כלל, כי זה 'פעם בחיים'. אנשים מסתכלים ואומרים, הקצבתי לעצמי 120 שקל למטר ריצוף אבל ראיתי מרצפות ב-150 שקל למטר - לא נפרגן לעצמנו? הבעיה היא שהפרש של 30 שקל כפול 200 מטר ויותר, כפול עוד שינויים בבית, מסתכם בהרבה כסף".

איפה חורגים הכי הרבה מהתקציב?

"כל דבר שהוא לא סטנדרט עולה המון כסף. כל מה שכתוב עליו במגזין 'נבנה בתקציב דל' מצחיק אותי. גם אם ראית דלת מקסימה בשוק הפשפשים ונתת לנגר לשפץ אותה - זה בסוף עולה פעם וחצי מדלת רגילה".

אחת העלויות שלא מביאים בחשבון היא עלות הזמן. גם זמן התעסקות ולא רק זמן המתנה. למשל, לפגישות, לסיורים בין חנויות וספקים, להשגחה על העבודות בבית ועוד ועוד.

מסקנות ולקחים: להכין מראש תקציב נגד בלת"מים, לא להיסחף לכיורים יקרים שממילא לא תשימו לב אליהם חודשיים אחרי שתיכנסו לגור בבית.

מלחמת התשה עם בעלי מקצוע

עוד מכה שהזכירו כמעט כל המרואיינים, בין אם לקחו "קבלן מפתח" (שבונה את כל הבית עד קבלת המפתח) ובין אם לקחו קבלני משנה וניהלו את הבנייה בעצמם - המריבות עם בעלי המקצוע.

דקלה וחיים בילו בזמן הבנייה שבת שלמה בגריפת חול: "היתה אמורה להגיע משאית עם חול לריצוף, אבל היא איחרה והגיעה ביום שישי אחר הצהריים, וביום ראשון היה אמור להגיע הרצף. כל השבת עברנו בחדרים והפכנו את החול כדי שיספיק להתייבש.

"כשהריצוף כבר היה גמור, הרצף התקשר להגיד לי שהמרצפות הן לא באותו צבע בכל הבית. היינו צריכים לשכנע אותו שזה משמעותי ושהוא חייב לפרק, ולשכנע את הספק להביא לי את הצבע הנכון. הוא לא התבייש להציע שנעשה קומה אחת כזאת ואחת כזאת, והייתי צריכה לעמוד על זה שבכלל אין לי שתי קומות, ושיביא מה שהזמנתי".

הבעיה העיקרית, בעיקר למי שלא לוקח קבלן מפתח אלא מוצא בעלי מקצוע לכל שלב בבניה, היא התיאום בין בעלי המקצוע השונים, שכן כל מערכת בבית תלויה בדבר אחר, ועד שבעל מקצוע אחד לא סיים, אי אפשר להתקדם.

"מספיק שמישהו אחד מבריז, מתעכב, או אומר לך שהוא מגיע ואתה מוצא אותו משלים עבודות אצל השכנים - וכל הבנייה התעכבה", אומרת דקלה. "זה מגיע למימדים אבסורדיים. אצלנו, לא נעים להגיד, החשמלאי מת לפני שגמר אצלנו את העבודה. באמת".

לא נהוג לשלם בתשלומים? מקבלים את הכסף רק לאחר גמר העבודה?

"אתה תמיד משתדל לשמור אצלך כסף ברמה כזאת שבעל המקצוע יהיה לו אינטרס לבוא לעבודה, אבל להם יש תמיד סיפורים שהם צריכים לקנות חומרים ולשלם לפועלים, וברגע שאתם משלם אתה מחפש אותם".

ג', שבנה במושב אחר בשפלה, מספר: "לקחתי קבלן מפתח, שכן שלי, ומאז בכל שנה אני מגלה איפה עוד הוא חסך עלי. למשל, יריעות האיטום בגג הן יריעות מרתף, שלא עמידות בשמש. בחלונות - סיכמנו על חלונות קליל, יש לי אחרים, פחות טובים. הרצפה נפתחת. כבר כמעט 100 אלף שקל תיקונים לבית בן שמונה".

100 אלף שקל? לא יכול להיות.

"כשאני אומר את זה עכשיו זה באמת מבהיל. אבל למשל, היינו צריכים לגרד את כל הטיח ולשים חדש. מצד שני, טיח לפחות אפשר להחליף. במושב שלי יש בית שנבנה בשיטה של תבניות קלקר שממלאים אותן בבטון יצוק, וכשקיר אחד התפרק התברר שלא יצקו בכלל בטון פנימה".

גם אבי דדיה, בן 37 מקרית חיים, לקח קבלן מפתח, ומכה על חטא: "הכרתי אותו אישית ולכן לא יכולנו לעמת אותו עם הטעויות והבעיות כי 'לא נעים, הוא כמו משפחה'. היום אני אומר שלא כדאי לחסוך במישהו מקצועי שילווה את כל התהליך, לא לחשוב כמו ישראלי שיודע הכול כי זה לא נכון".

מצד שני, מהליקויים בבית יצאו גם דברים טובים: "בזמן הבנייה של השלד, הקבלן בנה קיר פנימי מבלוקים, ולא הספיק לעשות חגורת בטון. באנו בבוקר וראינו שהקיר נשבר, נפל עד גובה 1.20 מטר. הסתכלנו על זה אני ואשתי, ופתאום החלטנו להשאיר את זה ככה: איך לא ראינו בתוכנית שהקיר הזה סוגר לנו את כל הבית!"

במקרים הפחות חיוביים, בעלי המקצוע לא ממהרים לקחת אחריות. "כשבסיום הבנייה אתה מגלה שהקירות קצת עקומים, כל אחד זורק את על השני: איש השלד אומר שזה בגלל הטייח, הרצף אומר שזה איש השלד, ואז הרהיטים לא מתאימים. אין אף אחד שאחראי, וגם אם כן יש לו תמיד סיפורים כמו 'האדמה זזה'", אומרת דקלה בן יעקב.

"היום אני חושבת שחבל שלא כתבנו יומן. היו פעמים שהיה ממש קשה, תקופה קשה. כל דבר כזה זה התעסקות ועצבים וימי עבודה וטלפונים בלי סוף, אבל הנה, שוכחים".

מסקנות ולקחים: לא לחסוך - לקחת מפקח בנייה, לזכור שתמיד יהיו ליקויים.

פער בין הדמיון לתוצאה

אחרי כל התוכניות והחלומות, יש פער בין מה שבני הזוג דמיינו, לפי הסקיצות והתוכניות שעל הנייר, לבין מה שיצא בסוף. יפעת רוט: "לי בעיקר היה קשה שהכול יצא הרבה יותר קטן ממה שציפיתי. כל הזמן אמרו לי שכשיהיה ריצוף זה ייראה אחרת, הרבה יותר גדול, אבל זה לא קרה. גם הצבע של הבית היה קצת הפתעה (לרעה) - מדהים איזה הבדל יש בין ריבוע צבוע לדוגמה לבין בית שלם שצבוע באותו צבע. השתמשנו בתוכנה תלת-ממדית, כך שפחות או יותר יכולנו לראות איך זה נראה (וזה היה באמת דומה), אבל בסך הכול היינו מאוד מרוצים מהתוצאה הסופית".

אחד הפתרונות החלקיים לבעיה הוא כאמור השימוש בתוכנת תלת-ממד. האדריכלית גוטשל מספרת שהיא מראה ללקוחות את הבית כבר בשלב התוכנית הכללית: "אני עובדת עם סקץ'אפ, תוכנה חינמית של גוגל, ואתה יכול להוסיף רהיטים בשביל לדמיין איך זה ייראה. זה מאוד עוזר לאנשים, כי מעטים האנשים שיש להם באמת מושג, שקולטים את המרחקים והצורות".

אחד הפערים הגדולים בין הדמיון לתוצאה הוא המעבר מדירה לבית, שדורש הרבה יותר עבודה ואחזקה - מה שלא כל הבונים מביאים בחשבון. ג': "כדאי לזכור שבית זה משהו שצריך לטפל בו - זה לא זבנג גמרו - לא הבנייה ולא אחר כך. בית גדול זה דבר שצריך לתחזק, גינה זה דבר שדורש עבודה (או גנן בתשלום)".

לקחים ומסקנות: לזכור שבית החלומות הוא גם תוצר של פשרות; לבקש לראות הדגמה בתלת-ממד; לזכור שבית גדול פירושו עבודה רבה; לצלם את הבית בכל שלבי הבנייה - למזכרת.

לוח זמנים בלתי צפוי

באופן עקרוני, אם הכול דופק כמו שצריך, אפשר לבנות בית בצ'יק צ'ק. תזכרו, למשל, שאת האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק בנו לפני 80 שנה בקצב של 4 וחצי קומות בשבוע!. אבי דדיה מספר שבנה את ביתו בתוך חמישה חודשים בלבד מרגע קבלת ההיתר ועד שעבר עם משפחתו לגור בבית. זריזים אחרים מדברים על 8-9 חודשים.

הרבה דברים יכולים לפגוע בלוח הזמנים לבניית בית, למשל מחסור בפועלים זרים (שהם, בתכלס, אלה שבונים את הבית שלכם), שביתות בנמלים שמעכבות פריקה של חומרי גלם, ואפילו גשם רצוף של כמה ימים שלא מניח לבטון להתייבש. ועוד ועוד.

העיכובים נובעים בעיקר מביורוקרטיה (ראו מכה מס' 1) ומבעיות עם אנשי המקצוע (ראו מכה מס' 3). יש אנשים שפשוט מקצרים תהליכים, מרוב ייאוש. דקלה בן יעקב: "כשכבר היינו לקראת טופס 4 (טופס שמאשר את אכלוס הבית), המודד שעשה את המדידה הסופית עשה טעות, כתב שבנינו יותר מדי, ולא רצו לאשר לנו טופס 4. ידענו שעבדנו כמו שצריך, לפי התוכנית, אז פשוט לקחתי מטר ומדדתי בעצמי וגיליתי את הטעות שלו. אני אישית מכירה אנשים שפשוט נכנסו לגור לפני שקיבלו טופס 4".

ומה עם חשמל, מים?

"יש אפשרות לעשות חיבור חשמל זמני לצורך הבנייה, ואנשים גרים איתו ומשלמים יותר כסף על החשמל".

מתח וריבים בין בני הזוג

המתח, הלחצים הכספיים והצורך לקבל אינספור החלטות ולהכריע במגוון עניינים שאף אחד מבני הזוג אינו מתמצא בהם, מביא לעתים קרובות ללחצים ומריבות. ג' מעיד שהוא עצמו בנה כשעוד היה רווק, ולכן זה יותר קל: "אם הייתי צריך לקבל את כל ההחלטות האלה בזוג, זה לא היה נגמר".

גוטשל, שליוותה מקרוב כמה וכמה משפחות בתקופת הבנייה: "אני מכירה אישית שני זוגות שהתגרשו ולדעתי הבנייה זירזה את התהליך. בנייה תמיד היא זרז, כי אתה נקלע לויכוחים, וזה נותן עוד סיבה לריב".

אחרים מספרים שאמנם היו חילוקי דעות בעניינים שונים ("כן או לא להשקיע במרתף, קיר מפריד או אי במטבח"), אבל כל צד התגמש קצת, ודברים נפתרו. זוג אחר חילק ביניהם את הבית על מנת שלא יהיו ריבים, וכל אחד היה אחראי על עיצוב חלק אחר - היא על המטבח, הוא על המקלחת.

דדיה בנה בית שבקומת הקרקע שלו יחידת דיור לחמותו: "אני בניתי לא רק עם אשתי אלא גם עם אמא שלה. תמיד יש ריב על הצבע של הבלטות וגם אצלנו היו לא מעט ויכוחים, אבל זה כמו בית - אם היסודות חזקים, הכול בסדר".

מסקנות ולקחים: "לוותר, להתפשר, לעבור את התהליך בשיתוף כחוויה של יצירה זוגית ומשפחתית. להיות מודעים למה נכנסים ולקחת דברים בפרופורציה".

קשיי מימון

אחת הבעיות הגדולות של הבנייה העצמית היא המימון. פעמים רבות אי אפשר לדעת מראש מה גודל ההלוואה הדרושה שכן העלויות נוטות לתפוח במהלך הבנייה, ומשום שנוטים שלא להביא בחשבון חלק מהעלויות: עלויות פיתוח השטח, אגרות הבנייה, תשלומים למינהל, שכר טרחה לעו"ד, יועצים שונים (למשל, מהנדס, בודק קרקע), גינון, תאורה, ועוד לא דיברנו על ריהוט.

זוגות רבים יחשבו את העלויות לפי מחיר למ"ר בבית, כאילו הקמת הגינה והריהוט הכי מינימליים לא מסתכמים גם הם בעשרות אלפי שקלים לפחות.

נוסף לכך, אי אפשר לתכנן מראש את תנאי המשכנתא. במשכנתא שניתנת לבנייה עצמית הבנק משחרר את הכסף בחלקים: הריבית על החלק הראשון נקבעת על ידי הבנק עם מתן החלק הראשון ורק לגבי החלק הזה. הבנק לא מתחייב על הריבית באשר לחלקים האחרים של ההלוואה, משום שתנאי השוק עשויים להשתנות - מה שכמובן מוסיף אלמנט די מאיים של אי ודאות לכל המהלך.

חוסר ידע וחוסר ניסיון

חוסר הניסיון הוא בעוכריהם של רבים מהבונים, שלרובם המכריע זו הפעם הראשונה - והאחרונה - שהם בונים בית. דקלה: "גילינו באיחור שכשעושים את ההכנה לתריסים, צריך למשל לתכנן גם את האזעקה. לא חשבנו על זה, וצריך היה לשנות תוך כדי עבודה. אני אפילו לא בטוחה שקבלן היה עולה על זה".

ג': "היו בסך הכול איזה שלושה דברים שהיה לי ממש חשוב שיהיו בבית, ושלושתם לא קרו. למשל, רציתי מסדרון רחב, ובגלל שבהחלטה של רגע בזמן יציקת הבטון לא היה לי אומץ להגיד שיעבירו את ארון החשמל למקום אחר, המסדרון דווקא צר. זה בגללי, לא אשמתו של אף אחד אחר. פשוט חוסר ניסיון וחוסר יכולת להבין את התמונה הכוללת".

"מצד שני", הוא מציין, "יש גבול להחלטות המושכלות שאפשר לקבל. למשל, יש מאה שיטות לעשות טיח, וכל אחד עובד עם חומרים אחרים, יש המון דעות לברור ביניהן ואין לך באמת דרך ללמוד את כל הנושאים בעצמך ולהכריע. לפעמים צריך ללכת על הבטן".

לקחים ומסקנות: ג': "לזכור שזה הבית שלכם ולבקש כמה שיותר פירוט על המחיר ועל שיטות העבודה. לקבלנים נוח לתת הצעה כללית - אל תוותרו".

מגורים באתר בנייה

רבים מהבתים החדשים נבנים בשכונות חדשות, שבהן כל אחד בונה בקצב שלו, מה שאומר שהמקדימים אולי הצליחו לצלוח בשלום את הדחיות הבלתי נגמרות (ראו מכה מס' 6), אבל יזכו לגור כמה שנים טובות בתוך שכונה בבנייה, מה שמבטיח רעש, אבק ותשתיות לא גמורות. בדרך כלל, ההתחייבות של החברה המפתחת (זו שעושה את הגינון, התאורה וכו') היא להתחיל את התשתיות רק אחרי ש-85% מהשכונה כבר אוכלסה. כך יוצא שאנשים חיים שנים בלי מדרכה, ומצד שני, כשכבר בונים את המדרכה, יש עדיין בתים שנמצאים בתהליך בנייה, והתשתיות נפגעות, למשל כשטרקטור שבונה את בית השכן שובר את עמוד התאורה שכבר הוקם.

מצד שני, בבנייה באזור מיושב צריך להתחשב בשכנים (שבקרוב תגורו לידם), והצפיפות מקשה על הגישה לאתר. דדיה: "אנחנו בנינו ברחוב ישן וצפוף בקרית חיים, וכל יציקה היתה ברדק. צריך להודיע לשכנים, ותמיד אחד לא שמע ובדיוק הוא צריך לצאת. פעם אחת יציקה התעכבה וכמעט נכנסה שבת, וכולם דיברו על הבושות שאבי עושה, יציקה ביום שישי".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988