משפט נדל"ן

ביהמ"ש קבע פיצוי כולל של 1.8 מיליון דולר ל-80 דיירים ועוד 10,000 שקל לכל שנת מגורים

השופט משה דרורי בפסק דין המטיח ביקורת חריפה במשרד השיכון, שנהג בחוסר שיוויון בין קבלנים. בעיני השופט, התנהגותו של משרד השיכון נמשלת, לא פחות, למעללי סדום

הליכי כינוס אינם אינסופיים ואין למשוך אותם לאין קץ בתקווה למציאת קונה חדש

לא כל מקרה של הפרת הדין מצדיק נקיטת צעדי עונשין

ביהמ"ש המחוזי: אין שוני רלבנטי המצדיק התייחסות נפרדת לבעלי הנכסים במעגל החיצוני של הכיכר ובמעגל הפנימי

הסכם בעל פה לרכוש נכס על מנת למכור אותו תוך התחמקות ממס - אינו תקף

אימתי יראה הפיצוי לפי סעיף 197, המשתלם לבעל מקרקעין, כתמורה בעד מכירת זכות במקרקעין? לגישתנו - אף פעם

הרשות הציבורית פעלה בחוסר תום לב ובתכסיסנות, תוך ניסיון לעקוף את חוקי התכנון ובנייה

החלקה היתה שייכת למשפחת שלוש, מייסדי השכונה - והיורשים תובעים כעת לקבל אותה בחזרה

ועדת הערר קובעת, שהעובדה שהרשות נוקטת בדרך של תוכנית איחוד וחלוקה אינה שוללת את הזכות והסמכות הקבועה בחוק התכנון והבנייה לנטילה של יותר מ-40% לצרכי ציבור - אלא שעבור הפקעה עודפת זו יש לשלם פיצוי

הדרך הראשית לקבוע את שווי המבנה היא לשום את שווי הנכס במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון

פסק דין תקדימי בעליון קובע כי ערבות בנקאית מיועדת להספקת דירה ולא למתקנים נלווים - "אחרת נגיע למצב שכל פרט אשר הקבלן לא יספק יהיה נשוא התדיינות של הערבות הבנקאית"

הניסיון מלמד, שאין לסמוך על כך שהואיל ובית המשפט מפקח על העיסקה, היא נטולת סיכונים

היצע גדול של דירות מכונס מוצעות בהנחה של עשרות אחוזים - אך יש לזכור שמדובר בהליך בירוקרטי, בהפקדת פיקדון ובאי יכולת להתחרט

מנהל השיווק של החברה: חברת הניהול דואגת להשכיר את הנדל"ן המניב וליצור רווח לנושים, ואף תגבה את הכספים מהשוכרים השונים

באילו מקרים זכאי רוכש של דירה לדרוש את מימושה של ערבות בנקאית שניתנה לו, להבטחת השקעתו? שלוש דעות שיפוטיות של שופטי בית המשפט העליון בפסק דין אחד