רוב העובדים בישראל מחויבים לחסוך לפנסיה, ולצד קרנות הפנסיה קיימים מוצרי חיסכון נוספים בתחום זה – קופת גמל היא אחד מהם. קופות גמל משמשות לחיסכון לטווח ארוך – לרוב עד יציאתו של החוסך לפנסיה. מדי חודש מעביר החוסך (או המעביד שלו, במקרה של שכיר) שיעור מסוים משכרו לקופת הגמל.
את קופות הגמל בישראל מנהלים גופים מוסדיים, כמו בתי השקעות, שתפקידם להשקיע את הכספים בדרך שתניב את התשואה הגבוהה ביותר לחוסכים. כאמור, רוב העובדים נדרשים לחסוך לפרישה – אך באפשרותם לבחור את הגוף המנהל ואת המסלול המתאים להם ביותר.
הגופים המנהלים מציעים מסלולים שונים של קופות גמל, לפי ההעדפות ורמת הסיכון המועדפת של כל חוסך – למשל, קופה בעלת חשיפה גבוהה יחסית למניות, קופה שמרנית, קופה החשופה למט"ח ועוד. ב-2019 התשואה הממוצעת בקופות הגמל הייתה 11.4%. בין הגופים המובילים בתשואה ניתן היה למצוא את בתי ההשקעות אלטשולר שחם, אנליסט, ילין לפידות ואקסלנס.
מי שהפקידו כספים בקופת גמל לפני 2006 יוכלו למשוך אותם בשני מקרים – אם חלפו 15 שנה מההפקדה הראשונה, או אם הגיעו החוסכים לגיל 67, במקרה שמדובר בגברים, ו-62 אם מדובר בנשים. מי שהפקיד כספים מ-2006 ואילך, יוכל למשוך אותם רק מגיל 60. כספים שנצברו בקופה בשל הפקדות שבוצעו עד 2008 ניתנים למשיכה כסכום חד-פעמי בעת היציאה לפנסיה; ואילו הכספים שנצברו בעקבות הפקדות מ-2008 והלאה, יימשכו בצורת קצבה חודשית.
בשנים האחרונות הצטרף לשוק הישראלי מוצר השקעה חדש – קופת גמל להשקעה. חשוב לא להתבלבל בינו לבין קופת גמל רגילה (הנקראת קופת גמל לתגמולים). בעוד שאת קופת הגמל הרגילה ניתן לרוב למשוך רק ביציאה לפנסיה - קופת גמל להשקעה היא מכשיר חיסכון לטווח הבינוני והארוך, וניתן למשוך אותו בכל עת.
