שמאות מקרקעין

יש לבצע שתי פעולות: זיהוי השווי העסקי הנובע מפעילות המרכז המסחרי, והוספת ההפרש בין שווי המקרקעין גרידא ושווי המקרקעין כחלק מה"עסק החי"

במינהל סבורים, כי הפחתת דמי ההיתר ל-31% תשאיר את סך התשלומים דומה. המציאות מפתיעה: בכל המקרים בהם יהיה היטל ההשבחה נמוך מ-78.4% מדמי ההיתר הכוללים מע"מ - ירוויחו החוכרים משיטת החישוב החדשה

מחיר המכירה גבוה בדר"כ מהיוון דמי השכירות העתידיים, ומוביל למסקנה כי צפויה עליית מחירים

אין סוף למחלוקות, ולמשל: האם לחשב את שווי זכויות הבנייה ב"מצב קודם" עפ"י השיעור המירבי המותר להפקעה ללא פיצוי, או עפ"י השטחים המיועדים להפקעה עפ"י תב"ע במצב קודם?

בשאלת השווי הבסיסי של הנכס לתאריך הקובע, השמאי נדרש לעיתים קרובות לשחזר את רמת המחירים שהיתה לפני עשור או שני עשורים

יש להפסיק להתייחס לתושבי השכונות המיועדות לפינוי כאל מחזיקים בקרקע מול הריבון, ולהתייחס אליהם כאל בעלי זכויות

ההגיון העומד מאחורי תשלום מיסים וההיטלים במועד מכירת הזכויות הינו הגיון בריא של סגירת חשבון, ואילו ההגיון העומד מאחורי תשלום דמי ההיתר נובע מנקודת מבטו של "בעל הבית"

מדובר בפסק דין חריג, בו ביטל בית המשפט המחוזי החלטה של ועדת הערר לתכנון ובנייה בירושלים

הפשרה בין עיריית ת"א לעזריאלי בנוגע מגדל המרובע מעוררת שאלות

ל"שטח דירה" הגדרות שונות בגופי שלטון ובתקנות שונות שאינן חופפות זו את זו, ומאחר שהמציאות אינה "מספיק" מסובכת, התפתחה פסיקה ענפה בנושא

כשמצוין בשומה כי שטח הדירה ברוטו הוא 120 מ"ר, האם הכוונה גם לשטח היחסי בלובי הבניין, או רק להוספת השטח היחסי של חדר המדרגות?

בתי המשפט המחוזיים עשו מלאכתם קלה באמצם שיעור ריבית דולרית של 11%, שנקבע בשנות ה-50, הגורם כיום להתעשרות בלתי מוצדקת של הבעלים ממנו מופקעים המקרקעין, על חשבון קופת המדינה

בשלב זה עוד רחוק היום שהאינפורמציה בנוגע להתקשרויות החוזיות של המינהל תהא פומבית ונגישה ללא התערבות ידנית

פסיקות רבות כוללות את המע"מ כחלק משווי הנכס, אך מהי ההצדקה לכך כאשר יועלה המע"מ ל-18% וייצור "השבחה" כשלעצמו?

בעוד שהמינהל מאשר העברת זכויות בנכס על-פי הבנייה הקיימת בפועל - הוועדה המקומית מטילה היטל השבחה לפי זכויות הבנייה. התוצאה: במקרים רבים לא משתלם למכור, וכך נשארים בשטח מגרשים לא מפותחים, עליהם מבנים ישנים ומכוערים

התחליף מותר רק באם אי אפשר לקיים מסירת הודעה לבעל החוב, ואין להפוך את סדר הדברים