תתחילו להיפרד מכיכר רבין: עבודות הרכבת הקלה יתפסו חלקים רבים מהכיכר. כך זה יעבוד

בחודש הבא יתחילו עבודות התשתית להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה, שעתיד לחבר את ערי דרום גוש דן, חולון וראשון לציון, עם הרצליה, דרך תל אביב. בכיכר רבין תיבנה תחנה של הקו, שלה מתוכננות שתי כניסות: מערבית, שתמוקם בצמוד לבריכה האקולוגית בכיכר, ומזרחית, שתמוקם במפגש הרחובות אבן גבירול-דוד המלך.

משרד המהנדסים לוי שטרק זילברשטיין, בשיתוף פעולה עם משרד האדריכלים מנספלד קהת, הוביל את התכנון הסטטוטורי. המשך התכנון נעשה על ידי המהנדסים בשיתוף עם משרד האדריכלים אורבך הלוי. עדיין לא נבחר זכיין להקמת התחנה. כשייבחר, במכרז ה-PPP (שותפות ציבורית-פרטית), הוא יהיה זה שיקבע, לפי הנחיות ותיאום עם נת"ע, את הפרוגרמה הסופית ועיצוב התחנה. עלות הקמת התחנה נאמדת ב-600 מיליון שקל.

העתיד הקרוב:

מחודש יוני 2021 יהפוך כמחצית משטח מכיכר רבין לאתר בנייה והתארגנות שבו ימוקמו הכלים ההנדסיים, ומתחתיה תיבנה תחנה של הרכבת הקלה. בנת"ע אומרים שמדובר על 40% משטח הכיכר - הם מביאים בחשבון גם את רחוב אבן גבירול בקטע שליד הכיכר. עוד אומרים בנת"ע שהקמת התחנה התת-קרקעית תיעשה בשלבים: בכל פעם יצרו את רחוב אבן גבירול במקטע אחר לצורך בניית קירות התחנה.

מניסיון הקמת הקו האדום של הרק"ל ניתן להעריך שהקמת התחנה תארך לפחות חמש שנים. הקמת תחנת "עפרה חזה" ברחוב אלנבי התחילה ב-2015 והסתיימה בחודש שעבר. הקמת תחנת קרליבך החלה ב-2016 ועדיין לא הסתיימה.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר לגלובס כי במסגרת תיאום בין נת"ע, הקבלן והעירייה, סוכם על צמצום שטחי ההתארגנות בכיכר בתקופת העבודות לחצי משטח הכיכר, ושימור המחצית השנייה (הצפונית) של הכיכר לשימוש הציבור בתקופת העבודות.

 בתכלת: שטח ההתארגנות המתוכנן. הבריכה האקולוגית תיעלם (הדמיה: נת"ע) / הדמיה: נת"ע

עוד נמסר כי: "בימים אלה נערכים בעירייה לתכנון פיתוח זמני בעת העבודות ולאחר הפעלת הקו הירוק. תכנון פיתוח זמני של הכיכר יותאם למרחב הציבורי לצורכי התושבים והסביבה בתקופת העבודות. כמו כן, יישמרו חלק ניכר מהעצים הקיימים וישמרו מעברים להולכי רגל בין הרחובות שמסביב לכיכר".

לפי נת"ע, אתר ההתארגנות יגזול רק 40% משטח הכיכר, ואולם, מדובר בפגיעה קשה. מי שייפגע הם לא רק העוברים ושבים שיושבים ליד בריכת הנוי, שרבים מהם קשישים. ייפגעו גם כל האירועים שנערכים בכיכר באופן קבוע, בהם שבוע הספר, ערב הזיכרון לציון הירצחו של יצחק רבין, וארועי המחאה, האבל והשמחה הרבים שקורים רק כאן, באופן ספונטני או מאורגן. גידור של מחצית משטחה משמעו השבתה ואפילו חיסול של אספקט חשוב בתרבות האזרחית המקומית שהתגבש רק בעשורים האחרונים.

מה יקרה אחר כך:

האם ניתן יהיה אחר כך לשקם את מעמדה של הכיכר? אם לשפוט לפי הדוגמה של כיכר דיזנגוף, שהייתה מושבתת זמן רב לצורך שיפוץ - בהחלט כן. העיר דינמית, וככל שהיא צפופה כך המשמעות של החללים הציבוריים, כלומר הכיכרות, רק גדלה.

התוכנית שנגנזה:

הקמת התחנה סותמת למעשה את הגולל על תוכנית לשיפוץ הכיכר, שהעירייה ניסתה לקדם במשך שנים. באוגוסט 2006 החליטה הוועדה המחוזית תל אביב לתת תוקף לתוכנית תא/2971, שתכליתה הקמת חניון ציבורי בגובה חמש קומות ובהיקף של 6,000 מ"ר, מתחת לכיכר רבין. מטרת התוכנית, שנערכה בידי אדריכל דורון צפריר, היא יצירת מקומות חניה, יצירת שטחי מקלטים ציבוריים, וחידוש ופיתוח הכיכר.

בשנת 2016 נערכה על ידי העירייה תחרות מוזמנים סגורה לעיצוב הכיכר. שבע ההצעות של המשרדים שהוזמנו להשתתף בתחרות (אפרת קובלסקי, אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, חיוטין אדריכלים, תמא, מייזליץ כסיף, בתיה סבירסקי-מלול וברוך ברוך), הוצגו במסגרת "בתים מבפנים", ואולם, לא התקבלה הכרעה ולמעשה, לא קרה כלום.
מעיריית תל אביב נמסר: "מתוקף עבודות הרק"ל, בשלב הזה אין אפשרות לקדם את הקמת החניון התת-קרקעי ועיצוב מחודש לכיכר, כפי שנבחן לפני כמה שנים. הצעות התכנון לכיכר שהוגשו במסגרת תחרות הציבור, הוצגו לקהל באירועי "בתים מבפנים" אך הליך שיתוף הציבור והשלמת הליך השיפוט לא הושלם".

ההיסטוריה:

ב-1925 קנתה עיריית תל אביב 50 דונמים של פרדס בקצה המזרחי של העיר, לא רחוק מהכפר הערבי סומייל ומפרדסי הטמפלרים, מהמושבה שרונה. הכוונה הייתה להקים שם בית חולים עירוני מרכזי.

בתוכנית החזון לעיר תל אביב, שתכנן מתכנן הערים הסקוטי פטריק גדס, סומן ליד פרדס העירייה, במקום שבו היה כרם, מלבן ריק, שאותו יעד גדס להיות כיכר ציבורית. ב-1947 הכריזה העירייה על תחרות לתכנון הכיכר: "כיכר מלכי ישראל תהיה הכיכר המרכזית בחלק זה של העיר. כיכר זו הבולטת כיום במפת תל אביב כריבוע לבן, היא לפי שעה כרם מוזנח מוקף משלושת עבריו במגרשים ריקים ומעברו הרביעי נמצא גן הדסה". ואולם, התוכנית שנבחרה, של האדריכלים חנן פבל, דן טנאי ודוד קיסין, מעולם לא מומשה.

הכיכר המוכרת לנו כיום תוכננה על ידי האדריכלים שמעון פובזנר ואברהם יסקי, שזכו בפרויקט ב-1952. הכיכר שהשניים הציעו אינה שונה מאוד ממה שאנחנו רואים כעת: מלבן ענק וריק. התוכנית הוקפאה לתקופה ארוכה ומומשה רק אחרי שבניין עיריית תל אביב נבנה, ב-1964.

היוזמה לבריכות הנוי הייתה של ראש העירייה מרדכי נמיר, שביקר בטאג’ מאהל בהודו, ורצה אלמנט מים דומה. הפירמידה ההפוכה של אנדרטת השואה והגבורה, יצירתו של יגאל תומרקין, הצטרפה לכיכר רק ב-1975.

 הכיכר ב-1966. לא השתנתה הרבה / צילום: לע"מ - COHEN FRITZ

האדריכל שרון רוטברד, בספרו "אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית", טוען שדווקא "חוסר הערך" של בניין העירייה, הוא שהפך את הכיכר לכותל המערבי של הישראלים: "אי אפשר שלא להתייחס להעמדה החגיגית של הקהל בכיכר בלא קורטוב של פריקת עול ובלא מידה קטנה של חתרנות, בדיוק בגלל העובדה שהתפילה אכן מופנית אל אותה חזית מאובקת... מוסד העירייה נתפס (גם היום) כאחד מאחרוני המעוזים של הציבוריות - אזרחיות נטולת פניות, קהילתיות, דמוקרטיה ולפעמים אף סולידריות". 

כיכר רבין, תעודת זהות

מיקום: תל אביב
שם קודם: כיכר מלכי ישראל
תכנון: שמעון פובזנר ואברהם יסקי
הפסל: אנדרטת השואה והגבורה, של יגאל תומרקין
שטח: כ-17 דונם
שנת הקמה: 1964